החלטה
בפניי בקשת חייב למתן הפטר.
החייב, בן 60, מצוי בהליכי פש"ר מאז שנת 2002. לדבריו, הוא ניהל במשך כעשרים שנה חברה לטיולים בשם טיולי השלושה בע"מ (להלן: "החברה"), אשר לימים נקלעה לחדלות פרעון ובשנת 2001 נכנסה להליכי פירוק. חובותיו הם תולדה של ערבויות שהעמיד לחברה. החייב טוען כי שיתף פעולה עם הנאמן שמונה לחברה ולאחר מכן עם המפרק שלה במשך חמש שנים. בתקופה זו הוקטנו באופן משמעותי חובותיה של החברה. את התשלום החודשי שהושת עליו, סך של 1,000 ₪, שילם כסדרו. נכסיו מומשו כולם. אחד מילדיו סובל מבעיה רפואית קשה והוא עצמו איננו בריא.
בקופת הפש"ר הצטבר סכום של כ- 120,000 ₪ והוגשו תביעות חוב בסכום כולל של 3,803,000 ₪. מתוכן אושרו תביעות בסכום כולל של 1,928,467 ₪ ותביעה נוספת בסך 1,736,592 ₪ טרם הוכרעה.
לדעתו של החייב, עליה חולק הנאמן, מימוש נכסי מקרקעין של החייב צפוי להניב תקבולים נוספים לקופה בסכומים שיגיעו בסופו של דבר לכ- 185,000 ₪.
הנאמן, הכנ"ר והנושים מתנגדים לבקשה. עיקר הטענות עניינן בחוסר תום לב שנפל בהתנהלותו של החייב במסגרת הליך הפש"ר.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי גם טענות בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי אין מנוס אלא לדחות את הבקשה למתן הפטר, וזאת בשל אופן התנהלותו של החייב בהליך עד היום, התנהלות שהיתה נגועה בחוסר תום לב, כמפורט להלן.
ראשית לכל, מי שרכש את החברה בגלגולה החדש, היה לא אחר מאשר בנו של החייב, שהיה בן 23 בעת שהמניות נרשמו על שמו. במה דברים אמורים- פעילותה של החברה נמכרה לחברה אחרת, בבעלותו של אדם בשם גרינפלד, ושמה גרינפלד שיווק ויצוא בע"מ (להלן: "החברה החדשה"). בכך אין כל פגם, שכן המכירה אושרה במסגרת הליכי הפירוק. אין גם כל פגם בכך שהחייב המשיך לעבוד בחברה החדשה, בתפקיד של מנהל תפעול, שכן העסקה זו קיבלה אישור מאת בית המשפט של הפירוק. דא עקא, לא חלף זמן רב וגרינפלד מכר את החברה החדשה (שבינתיים שינתה את שמה לטיולי השלושה תיור בע"מ) לבנו של החייב, שהחזיק בה באמצעות חברה הנקראת טיולי אדם הסעות ותיור בע"מ. לנוכח גילו הצעיר של הבן באותה עת, פשיטא שהיתה זו כסות לניהולה של החברה החדשה באמצעות החייב, בניגוד לאיסור המוטל על מי שמצוי בהליכי פש"ר לנהל עסק שלא בהיתר של בית המשפט ובניגוד לאיסור הסטטוטורי להיות בעל ענין בתאגיד, לרבות באמצעות אחר. אמנם, בשעתו נדחתה בקשה של הנאמן להורות על העמדתו של החייב לדין פלילי בגין מעשים אלה, אך מכאן ועד למתן הכשר להתנהגות אסורה זו- רב המרחק.
זאת ועוד, החייב חתם בשנת 2005, כאשר היה מצוי כבר שלוש שנים בתוך הליך הפש"ר, על ערבות בסך 300,000 ₪ לטובתה של החברה החדשה, להבטחת רכישת דלקים. אין צורך לומר שהחברה החדשה לא פרעה את החוב ושטר החוב לו ערב החייב הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. עסקינן איפוא בחייב שנטל על עצמו חבות כספית חדשה ומשמעותית, שעה שידע היטב כי לא יוכל לפרוע אותה אם יידרש לכך.
החייב ורעייתו גם הערימו קשיים רבים על הליכי המימוש של דירת מגוריו. התוצאה היא ששלוש ערכאות עסקו בנסיונות המימוש של הדירה: לשכת ההוצאה לפועל, בית המשפט המחוזי שדן בהמרצת פתיחה שנועדה לעכב את המימוש ובית המשפט של פשיטת הרגל. רק לאחרונה הושלמו הליכי המימוש.
החייב אף יזם פעמיים הליכים משפטיים מבלי לדווח על כך לנאמן ומבלי לקבל היתר מבית המשפט של פשיטת רגל. תחילה עשה זאת בקשר לתביעה שהגיש נגד המעביד, לאחר שזה נקלע להליכי פירוק, ורק בעקבות פנייה של המפרק לנאמן, נודע הדבר לנאמן. באותו ענין הורה בית המשפט של הפירוק (כב' השופטת ו' אלשיך) כי החייב יעביר לנאמן את כל הכספים שיקבל בעקבות אותה תביעה. הערתי על התנהלות פסולה זו בהחלטה מיום 24.3.2010, אך החייב שב לסורו, ולאחרונה התברר כי שוב הגיש תביעה על דעת עצמו, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, מבלי לגלות זאת לנאמן ומבלי לקבל רשות מבית המשפט של פשיטת רגל. בהחלטתי מיום 3.5.2011 ציינתי כי יש לראות בחומרה את התנהלותו זו של החייב, הפועל על דעת עצמו בהליכים משפטיים, ולא בפעם הראשונה. גם אם אניח לטובתו של החייב כי הכספים שתבע מוקנים לו על פי דין, ולא לנאמן, אין בכך כדי למרק את הפסול שיש בהגשת תביעה בלא לעדכן את הנאמן ובלא לקבל רשות מבית המשפט. הלכה למעשה, מדובר בנסיון שחזר על עצמו פעם אחר פעם, להסתיר מהנאמן תקבולים כספיים פוטנציאליים.
סיכומו של דבר, החייב נהג בחוסר תום לב במספר הזדמנויות. לו היה מדובר במעידה חד פעמית, ניתן היה להבליג עליה לנוכח גילו המבוגר של החייב והשנים הרבות בהן הוא מצוי בהליך. דא עקא, ההצטברות של כל המקרים שפורטו לעיל, אינה מאפשרת לסיים את ההליך בדרך של מתן הפטר, בוודאי לא במהלך השנים הקרובות.
אשר על כן, הבקשה למתן הפטר- נדחית.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ג סיון תשע"א, 15 יוני 2011, בהעדר הצדדים.